בגד גוף
התערוכה בגד-גוף חוקרת מימדים שונים בהווית הקיום הנשי באמצעות העיסוק בבגד. מן הזוהר הקמל של שמלת הכלולות דרך הצבעוניות המתוקה של בגדי הילדים ועד הבגדים התחתונים המכסים ומגלים את הגוף הכבד שתחתם. הסך הכל מתגבש ליצירה בוטה וגועשת של צבע, מיניות, כאב וכבדות. משא החיים שלנו
הנעל- נעליים יכולות לסמל תנועה וחופש, דורותי נוסקת ודואה באמצעותם במרחבי ארץ עוץ, אבל לא הנעל הזאת. הנעל המצויירת כאן היא הנעל של סינדרלה, לבנה, ורודה, מצועפת קישורים, הולמת את שמלת הכלה. אלו נעלי הזכוכית בהן רקדה סינדרלה כל הערב, והנסיך לא את פניה ודבריה זכר, רק את הנעל חקק בליבו, נעל קטנה מחומר קשה
השמלה- במרכז התערוכה הנוכחית חמש שמלות כלה במצבים שונים. החל מהשמלה החלומית, קצפת לבנה, זכוכיות ארגמניות וחוטי כסף שזורים בה, ועקבות זר הסחלב שנשאה ורד חברתי, בליל כלולותיה. דרך שמלת ההריון, מימוש ההבטחה בפרי המבשיל תחת התחרה. ועד להפוך השמלה לבגד בית מרופט ומוכתם. כמו שתחתונים חושניות הופכות לסמרטוט, הנה גז החלום, קדימה לעמלנות הסיזיפית של מלאכות הבית
בגדי הילדים- מתי ואיך זה קרה לנו שמרגע שהפכנו אימהות נגדש העולם בחפצים שלא הכרנו קודם לכן? הסביבה החומרית השתנתה: צעצועים, עגלות, מוצצים, בקבוקים, פטמות אמיתיות התחלפו בלטקס. הבגדים שהשתוקקנו להם, פינו מקום בארון לבגדי הילדים. על ספת הקטיפה האדומה עליה השתרעה וונוס יש ערימות כביסה שיש לקפל
הגוף העירום והמכוסה- הבד שנועד לשמש כבגד הפך למצע ואילו הגוף שאמור היה לעטות את הבד, מונח עליו כבד וחשוף. הגוף שהוא המקור לעונג ומיניות הוא גם המקור לאימהות ולהתרחקות מן החושני. האימאז'ים, כמו הבד עצמו קשורים עם העמדה פתיינית של הגוף הנשי. קיטוע האיברים הנשיים נדמה כרדוקציה פרי מבט גברי, אך הגדלת האיבר ובידודו משמשת כאן כאמצעי הזרה הכופה תהיה וחשיבה על משמעותו
החומר- התערוכה שלפנינו מצויירת על גבי חומרים שונים. סדרת סינדרלה מצוירת על דיקט לבד משתיים אשר צוירו על גבי אריזת קרטון של חליפת תינוקת, קופסה אשר נפרסה לאורכה. אלו הם חומרים דלים המדגישים את הפער בין הזוהר הרומנטי להתפרקותו של החלום. בניגוד אליהם מצויירת סדרת הגוף על גבי בד פרווה עשיר ומרצד הגורר את העין למסע ארוך של התבוננות בנבכיו. הקשר בין החומר לצורה מבטא את האמרה "המדיום הוא המסר" ומעניק לתצוגה כולה רובד ועומק נוסף של משמעות
אצרה : ארנת טורין